בכעשרת ספרי הרפואה שכתב הרמב"ם, ישנו אוצר בלום של ידע על מניעה וטיפול במחלות, לרוב באמצעות שימוש במזון ובצמחי מרפא. הוא המליץ בהם על לחם מלא על פני לבן ועל שומן צמחי על פני שומן מן החי. כתב על סגולותיו של היין, של חלב העיזים על פני חלב הפרה, על חשיבות שתיית מים וגם על כוחו של הגוף לרפא את עצמו, ועל חשיבות הפעילות הגופנית לבריאות.
כ-800 שנה עברו מאז. 800 שנה של גלגולים שונים שעברה הרפואה, של המלצות תזונתיות שמשתנות חדשות לבקרים ושל קשר שרק היום מתחיל לקבל משנה תוקף, בין תזונה למחלות ועל כוחה של התזונה לרפא.
תזונה במחלות כרוניות
הכמויות, הרכיבים ומועדי האכילה הם בעלי משמעות גדולה אצל החולה הכרוני. גם להימנעות ממזונות מסוימים שעלולים להחמיר את המצב יש אז משמעות שהיא בבחינת הימנעות מסבל.
תזונה במחלות פעילות
בה במידה שלמזונות מסוימים יש את הכוח להרגיע ולמתן מחלות פעילות, מזונות אחרים עלולים לגרום להתלקחויות של מחלות.
אי סבילות למזון
מזונות מסוימים מעוררים תלונות ורגישויות יותר ממזונות אחרים, גם ללא נוכחות של ממצא פתולוגי. הכל על אי סבילות למזון ועל ההבדל בין אי סבילות לאלרגיה.
