תסמונת מטבולית (Metabolic Syndrome)

במרכזה של התסמונת המטבולית, או כמו שרבים קוראים לה "סינדרבין המחלות המטבוליות, מוכרת ביותר התסמונת המטבולית.
סינדרום X", היא מצב בו מספר הפרעות חוברות זו לזו, כולל השמנה באזור הבטן, יתר לחץ דם, סוכר גבולי בדם, "כולסטרול טוב" נמוך ו/או טריגליצרידים גבוהים.

מידע כללי

מטבוליזם הוא תהליך חילוף החומרים בגוף לאחר קליטת חומרים מהסביבה, עיבודם, הפקת אנרגיה מהם ופליטת הפסולת. המטבוליזם מהווה את אחד התנאים להגדרת חיים וכל פגיעה בו היא בעלת השלכות רחבות על מעגלי תהליכים נוספים המתרחשים בגוף. תהליכים מטבוליים בגוף תלויים בפעילותם התקינה של אנזימים שמשתתפים בהם. פגיעה באנזים מסוים עשויה להביא למחלה מטבולית. סוכרת הינה דוגמא למחלה מטבולית בה נפגע ייצור האינסולין או התגובה אליו.

בשנות השמונים הבינו בעולם הרפואה, כי חלק מגורמי הסיכון קשורים זה בזה: השמנת יתר מובילה לרמות שומנים גבוהות בדם, ליתר לחץ דם, ולעמידות הגוף לאינסולין – עד להתפתחותה של מחלת סוכרת המבוגרים (סוכרת סוג 2). בשל הקשר ההדוק הזה בין גורמי הסיכון, בשנת 1988 הוגדרה התסמונת המטבולית.

בישראל, 30%-35% מהאוכלוסייה הבוגרת סובלים מהשמנת יתר, וכ-50% מתוכם לוקים בתסמונת המטבולית. שכיחות התסמונת בעולם הערבי, ובכלל זה בישראל, נעה בין 20% ל-30% מהאוכלוסייה.

בירור רפואי

אבחנת התסמונת נעשית לאחר הוכחת קיום לפחות 3 מהקריטריונים בו זמנית מבין הקריטריונים שנקבעו לאבחון תסמונת מטבולית:

  • יתר לחץ דם- ערכים של 130/85 ומעלה או יותר, כולל לחץ דם תקין המושג באמצעות איזון בתרופות נגד לחץ דם.
  • השמנה בטנית- נמדדת על פי היקף מתניים: 88 ס"מ ומעלה בנשים, 102 ס"מ ומעלה בגברים.
  • הפרעה במשק הסוכר- בתחום האפור, ה"טרום סוכרתי"- סוכר בצום בין 100 ל- 125 מ"ג%.
  • הפרעות ברמות שומני הדם- מסוג "כולסטרול טוב" נמוך (HDLc פחות מ-45 מג% בגברים, פחות מ-50 מג% בנשים) או/וטריגליצרידים גבוהים (150 מג% או יותר) או ערכים תקינים של שומני הדם הללו המושגים על ידי
  • טיפול תרופתי

טיפול

מטרת הטיפול בתסמונת המטבולית היא שיפור העמידות לאינסולין ותיקון או מניעה של ההיבטים המטבוליים והקרדיווסקולאריים החריגים.

סגנון חיים

לאימוץ אורח חיים מאוזן, לכן, יש חשיבות מכרעת במניעה ובטיפול בתסמונת.

כיוון שרבים מהפרטים הסובלים מהתסמונת המטבולית הם בעודף משקל, הגישה העיקרית של הטיפול התזונתי מתרכזת בירידה במשקל ובשמירה על משקל תקין. ירידה במשקל יכולה לשפר את העמידות לאינסולין וכן להשפיע על שיפור מקבץ המדדים של התסמונת.

השפעות שונות של פחמימות ושומנים על תסמיני התסמונת המטבולית, העלו את השאלה מהו המשטר הדיאטטי המועדף לצורך טיפול בתסמונת מטבולית, דל בשומן או דל בפחמימות? מטה-אנליזה שכללה חמישה מחקרי התערבות, שנמשכו שישה עד 12 חודשים בקרב 447 נבדקים, השוותה השפעת דיאטות דלות בשומן לעומת דלות בפחמימות על ממדים שונים.

ניתוח סטטיסטי של תוצאות מחקרים אלה מראה שדיאטות דלות בפחמימות, גם ללא כל מגבלה קלורית, מפחיתות את רמות הטריגליצרידים ומעלות את ה-HDL , בעוד שדיאטות דלות בשומן מפחיתות את רמות ה-LDL .

מחקר התערבותי קצר טווח, שנמשך 12 שבועות בקרב 72 נבדקים עם תסמונת מטבולית, בדק את ההשפעה של סוג הפחמימה הנצרך בדיאטה באמצעות דיאטה בעלת מדד גליקמי נמוך, שהתבססה על אכילה יומית קבועה של לחם שיפון ופסטה כהה לעומת דיאטה בעלת מדד גליקמי גבוה, שהתבססה על אכילה יומית קבועה של לחם שיבולת שועל, חיטה ותפוחי אדמה. מזונות אלה היוו כ-40 אחוז מסך האנרגיה היומית של הנבדקים והיו שווים בכמות הסיבים התזונתיים. הנבדקים התבקשו לא לשנות פרמטרים נוספים בתפריט הקבוע שלהם וכן להימנע מירידה במשקל.

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם​